המעבר מאישה לאמא הוא לא רגע אחד, הוא תהליך. יש לו שם, מַטְרֶסֶנְס, ויש לו סימנים שכמעט כל אמא טרייה מכירה: הצפה, עייפות שאין לה תחתית, אהבה עצומה וגעגוע לעצמך, לפעמים באותה דקה. אם את קוראת את זה בשלוש בלילה עם תינוק על היד, נגיד את הדבר הכי חשוב עכשיו: זה לא בגלל שמשהו לא בסדר אצלך. ככה זה נראה כשנולדת אמא.
מבחוץ זה נראה אחרת ממה שזה מרגיש
מבחוץ אימהות טרייה נראית כמו חיבוק, צחוק, מבטים מתוקים והתאהבות מחדש בכל פעם. וזה נכון, זה באמת שם. אבל מבפנים זה יכול להרגיש כמו ערבוביה אחת גדולה: אהבה, בלבול, פחד, שמחה, געגוע לעצמך, אשמה, התרגשות, תשישות. הכול ביחד, לפעמים באותה שעה.
הרבה נשים מספרות לנו שבימים הראשונים, ולפעמים הרבה אחריהם, הן הרגישו שאיבדו את עצמן. שה"אני" שהכירו נעלמה פתאום. זו לא טעות ולא חולשה. זו תגובה טבעית לשינוי עמוק, גופני ונפשי, שיש לו שם.
מה זה בעצם מטרסנס?
מטרסנס הוא המונח לתהליך ההפיכה לאם. כמו גיל ההתבגרות, רק במקום מילדה לאישה, מאישה לאמא. הגוף משתנה, ההורמונים משתוללים, הזהות נבנית מחדש, ואת לומדת להבין יצור קטן שלא מדבר. כל זה קורה בזמן שהשינה מתפוגגת, הזמן לעצמך מצטמצם, והלב מתרחב ונקרע בו-זמנית.
ובתוך כל זה, מצפים ממך לתפקד: לסדר בית, לחזור לעבודה, להיות שם בשביל מישהו אחר. בזמן שאת בעצמך עדיין בתוך לידה, רק רגשית.
"לא הבנתי למה אני בוכה כשכולם אומרים לי שזה הזמן הכי מאושר בחיים. עד שמישהי אמרה לי שגם היא בכתה."
משפט ששמענו, בגרסאות שונות, מעשרות אימהות במיל״ה
"אבל למה אני מרגישה כל כך מוצפת?"
כי האימהות לא נוחתת בבת אחת. היא מגיעה בגלים. ובהתחלה קשה לדעת איפה את נגמרת ואיפה התינוק מתחיל. אנחנו קוראות לזה במיל״ה "החיבור הסימביוטי של ההתחלה": תקופה שבה את והבייבי כמעט יחידה אחת, וזה גם יפה וגם מתיש.
עייפות, עצב פתאומי, רגישות, בכי קל. כל אלה נורמליים לגמרי בשבועות הראשונים. לתופעה הזו קוראים "בייבי בלוז", והיא מוכרת לרוב היולדות. בדרך כלל היא חולפת מעצמה בתוך כשבועיים.
מה נורמלי, ומתי כדאי לבקש עזרה?
נורמלי: מצבי רוח שמשתנים, בכי, עייפות, תחושת הצפה, געגוע לחיים שלפני. במיוחד בשבועיים הראשונים.
כדאי לדבר עם מישהו מקצועי: אם התחושות הקשות נמשכות מעבר לשבועיים, מחמירות, לא נותנות לך לישון גם כשהתינוק ישן, או אם עולות מחשבות שמפחידות אותך. זה יכול להיות דיכאון אחרי לידה, והוא ניתן לטיפול. פני לרופא/ת המשפחה, לאחות בטיפת חלב, או לקו התמיכה של ער"ן (1201). לבקש עזרה זה לא כישלון. זה בדיוק מה שאמא טובה עושה.
מה באמת עוזר בתקופה הזו?
- נשים שעוברות את זה איתך. לא עצות, לא "אצלי זה היה קל". פשוט מישהי שאומרת "גם אני".
- לצאת מהבית עם הבייבי, למקום שמותאם לו: להנקה, להאכלה, להחתלה בנחת. בלי לתכנן מבצע.
- להבין את השפה של הבייבי. כשמבינים מה הוא אומר בבכי ובתנועה, הרבה מהחרדה יורדת.
- לתת לגוף לזוז. תנועה עדינה, ואם אפשר במים חמים, עושה פלאים לגוף שאחרי לידה ולראש.
- רוך כלפי עצמך. דווקא בתקופה שבה את הכי פגיעה, מגיע לך הכי הרבה הקשבה ומרחב.
רוצה לשמוע איך נראה מפגש במועדון האימהות?
איך זה אצלנו במרכז מיל״ה
בשביל התקופה הזו בדיוק יש לנו את מועדון האימהות: מעגל של אימהות שנפגשות פעם בשבוע, שמונה מפגשים, בימי ראשון בין 10:00 ל-11:00, בהנחיה מקצועית ורגישה. לא הרצאה ולא עוד סדנה. מקום לשתף, לשאול, לצחוק ולבכות, ולבנות ביטחון כאמא.
מדברים שם על מה שבאמת מעסיק אותך: המעבר מאישה לאמא, העייפות ורגשות האשמה, השפה של הבייבי מהימים הראשונים, שינה, ויסות רגשי, וגם זוגיות, קריירה וה"אני" החדש. והבייבי? מגיע איתך. המרכז מותאם להנקה, להאכלה ולהחתלה תוך כדי.
לא משנה אם עברו שלושה ימים, שלושה שבועות או שלושה חודשים מהלידה. את לא לבד בזה. את חלק ממעגל גדול של נשים שנולדות מחדש, יחד עם התינוק שלהן.
יש לך שאלה אחרת שמעסיקה אותך? כתבנו גם על למה לפעמים קשה ליהנות מהתינוק, ועל גן עם אמא, לשלב שבו הבייבי כבר קצת גדול.