למה אני לא מצליחה ליהנות מהתינוק שלי?
תשעה חודשים דמיינתם איך זה יהיה – החיוך הראשון, ההרמה על הידיים, הפעם הראשונה שנכנס הביתה…
כולם סביבך אמרו: “את תתאהבי ממבט ראשון”, “זה הרגע הכי מרגש בחיים שלך”, אבל משהו בך מרגיש אחרת.
את מבינה שאת אוהבת אותו, אבל לא מרגישה את זה.
ואז מגיע המשפט הפנימי הזה, שנאמר בלחש: “למה אני לא מצליחה ליהנות מהתינוק שלי?”
קודם כול – זה נפוץ יותר ממה שנדמה לך החיבור לתינוק, כמו כל קשר רגשי עמוק, לוקח זמן.
יש אמהות שמרגישות חיבור מהרגע הראשון, ויש כאלה שצריכות שבועות – ולעיתים גם חודשים – עד שהלב “נפתח באמת”.הסיבות לכך רבות: עייפות קיצונית, שינויים הורמונליים שמובילים לדכדוך רגשי, טראומה מהלידה קושי בהנקה / שינה / בכי מתמשך פער בין מה שציפית למה שקורה בפועל, תחושת אובדן של הזהות האישית ועוד…
וזה קורה גם לנשים “מצליחות”, “חזקות”, “רגשיות” – כאלה שאת בטוחה שאצלן זה בטח קל יותר.
אבל למה אף אחת לא מדברת על זה?
כי זה כואב.
כי יש ציפייה שאמא תרגיש כל הזמן אהבה וסבלנות.
כי אנחנו חיים בתרבות של “אהבת אם היא דבר טבעי ומיידי”.
אבל האמת היא שאימהות היא קשר שמתפתח.
ולפעמים, כשהגוף מרוקן, כשהראש טרוד, כשהנפש מוצפת – אין מקום לרגש לזרום.
וזה לא אומר שאת לא אמא טובה.
זה אומר שאת עוברת תהליך.
במרכז מיל״ה – את לא צריכה להעמיד פנים
אנחנו יודעות שאימהוּת היא לא רק רגעים מושלמים באינסטגרם.
היא גם דמעות של עייפות, געגוע לעצמך, המון אי מודעות ורגשות אשם, וציפייה לרגע של שקט.
במרכז – יש לך מרחב להיות בדיוק מי שאת.
בלי להסביר. בלי להתנצל.
לאט־לאט – את תראי שהחיבור גדל. גם האהבה. וגם את – חוזרת לעצמך.
